קיימות עירונית דורשת מעבר מפתרונות טכנולוגיים סטנדרטיים לשינוי התנהגותי יסודי והפחתת הצריכה החומרית. מתוך ראיית העיר כמערכת הוליסטית ומורכבת, מסגרת זו נותנת עדיפות לארכיטקטורת בחירה, מעורבות קהילתית איתנה ועיצוב עירוני חדשני על פני התרחבות חומרית. באמצעות הקטנת טביעת הרגל האקולוגית, ניתוק הקשר בין מעמד חברתי לצריכה מוגברת, וטיפוח חוסן מקומי על ידי שיתוף משאבים, ערים בנות-קיימא יכולות לשפר משמעותית את רווחתם הכוללת של התושבים תוך הגנה פעילה על מערכות אקולוגיות גלובליות.